בעמוד הזה:
״הוא פשוט לא רוצה ללמוד״ היא אחת התלונות הנפוצות של הורים למתבגרים. הילד שהיה מכין שיעורי בית בכיתה ה׳, מתחמק מהם בכיתה ט׳. לפעמים זה שלב, לפעמים זה קושי שמסתתר מאחורי ״לא בא לי״. המדריך הזה עוזר להבין מה קורה, ומה אפשר לעשות בלי להפוך כל ערב לוויכוח.
למה מוטיבציה יורדת בגיל ההתבגרות
- צורך בעצמאות. מתבגרים מתנגדים באופן טבעי למה שנראה כמו שליטה של מבוגרים.
- עניין במקום אחר. חברים, זהות וחוויות חדשות תופסים הרבה מקום.
- שינה. השעון הביולוגי משתנה, ומתבגרים רבים ישנים פחות מהנדרש.
- חוסר משמעות. ״למה אני צריך את זה?״ היא שאלה אמיתית, לא רק חוצפה.
- קושי מוסתר. לפעמים ״לא בא לי״ הוא דרך להסתיר ״אני לא מצליח״.
מה בדרך כלל מזיק
הדחף הטבעי של הורים הוא ללחוץ: תזכורות, איומים, עונשים, השוואות לאחים או לחברים. בטווח הקצר זה לפעמים עובד. בטווח הארוך, זה נוטה להפוך את הלימודים לשדה מאבק, וכשהלימודים הם מאבק, להתנגד להם הופך לדרך לשמור על עצמאות.
- השוואות, ״תראה את אחותך״.
- עונשים שלא קשורים ללימודים, כמו לקחת את הטלפון לשבוע בגלל ציון.
- ביקורת על אישיות, ״אתה עצלן״, במקום על התנהגות.
- הבטחות גדולות על פרסים, שהופכות את הלמידה לעסקה.
מה עוזר
- לשתף בהחלטות. לשאול איך הוא רוצה לתכנן את הלמידה, ולא להכתיב.
- לחבר למטרות שלו. לא ״כי צריך בגרות״, אלא מה הוא רוצה לעשות בעתיד ואיך זה קשור.
- לשבח מאמץ ושיטה. ״ראיתי שהתחלת ללמוד כמה ימים לפני״ שווה יותר מ״כל הכבוד על ה-90״.
- מטרות קטנות. מבחן אחד, נושא אחד, שבוע אחד. הצלחות קטנות בונות ביטחון.
- סביבה תומכת. מקום שקט, הפסקות, שינה, ופחות מסכים בשעות הלמידה.
- להקשיב. לפעמים מה שמתבגר צריך הוא מישהו שישמע למה קשה לו.
איך מדברים על ציונים
שיחה על ציון נמוך יכולה לבנות או להרוס. כמה עקרונות: לא בשעת כעס, לא מול אחים, ולא לפתוח ב״איך זה קרה?״. עדיף לשאול ״מה אתה חושב שקרה במבחן הזה?״ ו״מה יעזור לך בפעם הבאה?״. ככה הבעלות על הפתרון נשארת אצלו.
וחשוב לזכור שציון הוא מידע, לא שיפוט על הילד. ציון נמוך אחד אומר משהו על המבחן הזה, לא על העתיד.
כשמבוגר אחר עוזר יותר
לפעמים ההורה הוא האדם הכי פחות מתאים לעזור בלימודים, דווקא בגלל הקרבה. מתבגר שמתווכח עם אמא על כל תרגיל, יכול לעבוד בשקט עם מורה פרטי. מורה טוב נותן גם עזרה בחומר, וגם מודל של מבוגר שמאמין ביכולת של הנער, בלי המטען של הבית.
אם אתם שוקלים מורה, שתפו את המתבגר בבחירה, תנו לו לנסות שיעור ולהביע דעה. על בחירת מורה כתבנו באיך לבחור מורה פרטי, ועל התפקיד של ההורה במדריך להורים.
הטלפון והלמידה
אחד הגורמים שהכי משפיעים על הלמידה של מתבגרים היום הוא הטלפון. התראות, רשתות חברתיות וסרטונים קצרים קוטעים את הקשב שוב ושוב, ומקשים על עבודה רצופה. לקחת את הטלפון כעונש לרוב יוצר מאבק. לבנות יחד כללים עובד טוב יותר.
- טלפון מחוץ לחדר, או במצב שקט, בזמן למידה.
- הפסקות מתוכננות שבהן מותר לבדוק.
- לא לישון עם הטלפון ליד המיטה, כדי לשמור על השינה.
- הורים שנותנים דוגמה אישית, ולא רק דורשים.
שינה ומוטיבציה
מתבגרים צריכים יותר שינה ממה שרבים מהם מקבלים, והשעון הביולוגי שלהם נוטה להיות מאוחר יותר. מתבגר שישן חמש או שש שעות בלילה יתקשה להתרכז, יהיה עצבני יותר, ולמידה תיראה לו כמו מאמץ בלתי אפשרי. לפעמים מה שנראה כמו חוסר מוטיבציה הוא בעיקר עייפות.
שיחה על שינה, בלי הטפה, יכולה לעשות הבדל: הסבר על הקשר בין שינה לריכוז, שעת כיבוי מסכים מוסכמת, ושגרה קבועה ככל האפשר גם בסופי שבוע. על שיטות למידה שחוסכות זמן, כדי שיישאר זמן לשינה, כתבנו באיך ללמוד למבחן.
מתי זה יותר מ״לא בא לי״
יש מצבים שבהם ירידה במוטיבציה היא סימן לקושי עמוק יותר, וכדאי לא להסתפק בעצות:
- קושי לימודי שלא מאובחן, כמו לקות למידה או קושי בקשב, שמתבטא בהימנעות.
- שינוי חד במצב הרוח, בשינה, בתיאבון או בחברים.
- הסתגרות, או אובדן עניין גם בדברים שאהב.
- אמירות של ייאוש או חוסר טעם.
במקרים כאלה, כדאי לפנות ליועצת בבית הספר או לגורם מקצועי, ולא רק להגביר את הלחץ הלימודי. אם יש חשד לקושי לימודי, ראו שיעורים פרטיים לתלמידים עם לקויות למידה ושיעורים פרטיים לילד עם קשב וריכוז.